בוררות היא מנגנון דיוני רב עוצמה המאפשר לסיים סכסוך בין שני צדדים לעומתיים באופן יעיל וצודק. כדי להשיג הכרעה איכותית, הבוררת והבורר נדרשים להפעיל את ההליך ברגישות גבוהה, ומתוך מחויבות להגשים עקרונות של צדק. הגינות ההליך היא לעולם יסוד מרכזי וחיוני ליצירת אמון של הצדדים בבוררים ובדרך שבה תתקבל ההכרעה. ביסודם של דברים עומד הצורך לתת לבעלי הדין הזדמנות נאותה לטעון את טיעוניהם ולהציג את ראיותיהם. בעלי דין שלא נשמעו, שטיעון ענייני שלהם נקטע, או שנמנע מהם להציג ראיה רלבנטית — לעולם יחושו מקופחים. גם ההכרעה שתתקבל עלולה לצאת חסרה ולקויה. לכן, האינטרס של בעל הדין לטעון ולהציג את ראיותיו אינו רק ענין פרטי שלו ואין להתייחס אליו כאל גחמה; הוא עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי להבטיח הכרעה צודקת ואמון במוסד הבוררות. ואולם, מה אם אחד מבעלי הדין מבקש – בשם האמון והצדק – להעיד לא פחות מ- 25 עדים בשאלה כיצד יש להגיש תכנית לוועדת תכנון ובניה?[1] וכיצד יש להתייחס לעורכות ולעורכי דין המפליגים בחקירות נגדיות הרבה מעבר לנדרש, עד שישיבות הבוררות הולכות ומתארכות ומתרבות?
חוק הבוררות, התשכ”ח-1968 מצייד את הבוררים במגוון רחב של כלים דיוניים גמישים ויעילים שתכליתם להבטיח הליך הוגן וענייני ולמנוע ניצולו לרעה. בורר רשאי להורות לבעלי דין לגלות מסמכים, להשיב לשאלונים, ולמעשה לעשות כל דבר הכרוך בניהול הבוררות במטרה לברר את האמת ולהגיע להכרעה מהירה וצודקת.[2] בוררים רשאים להזמין עדים למתן עדות או להמצאת מסמכים, ולגבות עדויות בשבועה או בהן צדק.[3] הבורר מוסמך למנות מומחה מטעמו אם מצא שההכרעה בסכסוך כרוכה בעניין הטעון מומחיות, ובלבד שנתן לבעלי הדין הזדמנות להציג חוות דעת מטעמם וכן לחקור את המומחה מטעמו.[4] הוראה חשובה מצויה בסעיף יד’ לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, שקובעת כי “הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו”. בהמשך הוסף כי “הבורר לא יהיה קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט”. השחרור מכבלי הפרוצדורה הוא מהלך מקובל, המאפשר גמישות בניהול ההליך. עם זאת, יש לזכור שהתוספת היא בבחינת הצעה דיספוזיטיבית המופנית אל הצדדים: ירצו – יאמצו, לא ירצו – יוכלו לקבוע אחרת. בעלי דין המבקשים לחייב את הבוררים לפסוק בהתאם לדין המהותי, או לנהל את ההליך לפי סדרי הדין ובהתאם לדיני הראיות, רשאים להסכים על כך בהסכם הבוררות.[5]
המפתח להצלחת הבוררות נעוץ בשמירה הוגנת על הזכויות הדיוניות של הצדדים. בראש ובראשונה, בוררים מחויבים לשמור על כלל יסוד במשפט, המוכר בכינויו: “כללי הצדק הטבעי”. כללים אלה מבססים את זכותו של אדם להישמע ולטעון בפני הגורם המכריע, ושלא תתקבל החלטה בעניינו בדרך קפקאית, קרי: מבלי שניתנה לו הזדמנות ראויה להגיב. זכות הטיעון היא חוצת גבולות ותחומי משפט: היא עומדת ביסוד ההליך המינהלי התקין המחייב את רשויות השלטון; היא ניצבת ביסוד ההליך העיסקי התקין המחייב את הממשל התאגידי; והיא כמובן עומדת בבסיס ההליך השיפוטי התקין — המחייב את בתי המשפט וכן את הבוררים. לכן, אם בורר שמע חקירה של עד מרכזי בנוכחות אחד הצדדים בלבד – זוהי טעות, אף אם הצד השני הסכים להעדר מהישיבה. גם אם הצדדים הסמיכו את הבורר לגבות עדויות שלא בנוכחות צדדים, על הבורר להביא את תוכן העדות בפני כל הצדדים כדי לאפשר להם להגיב.[6] בדומה, במקרה בו צד מגיש ראיה חדשה בשלב הסיכומים – הבורר חייב לאפשר לצד שכנגד להגיב לראיה זו, אחרת לא יוכל לפסוק לפיה.[7] היה ובורר סבור כי יש מקום לבקש ממומחה להגיש חוות דעת משלימה, הוא רשאי לדרוש זאת גם בשלב של כתיבת פסק הבוררות – ובלבד שהצדדים קיבלו הזדמנות להביע דעתם וניתנה להם הזדמנות לחקור.[8] בורר גם אינו רשאי לדחות או לקבל תביעה על הסף, מקום בו קיימת מחלוקת עובדתית הטעונה שמיעת ראיות.[9]
גורם משמעותי להצלחת הליך הבוררות הוא בזהות הבוררים. בוררת ובורר בעלי ניסיון, כמו עורכת או עורך דין יודעי חוק, ושופטים בדימוס המיומנים בניהול משפט שוויוני והוגן, יידעו לנווט את ההליך ולנטרל ניסיון של צדדים לסרבל את הדיון שלא לצורך. בוררים צריכים לשים לנגד עיניהם את הוראת החוק החשובה החושפת את פסק בוררות לסכנת ביטול, אם “לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו”.[10] אכן, הזדמנות נאותה – היא שם המשחק. כדי לשחק את המשחק הזה נכון, אני מציעה לנהוג על פי מספר עקרונות מנחים:
(א) הצדק! בראש ובראשונה יש לזכור כי במהותו של רעיון הצדק עומדת השאיפה להתקרב ככל הניתן אל האמת העובדתית העומדת ביסוד הסכסוך. פסק בוררות המבוסס על תשתית ראייתית חלקית או חסרה יימצא מנותק מן המציאות, ולכן גם חוטא לאמת ולצדק.
(ב) האמת! כדי להבטיח פסק בוררות צודק – עלינו לברר מה קרה שם באמת. הבירור נעשה בדרך של שמיעת ראיות, שבהצטרפותן יחד בונות פאזל ראייתי שלם. במטרה להבטיח שהפאזל שבנינו יהיה קוהרנטי ויציב, ראוי להימנע מקיצורי דרך פופוליסטיים הנעשים כביכול לטובת היעילות, אך בדיעבד עלולים דווקא להאריך את הדיון ולסרבלו. חסר עובדתי בפסק הבוררות פוגם בתחושת האמון של הצדדים וצפוי להוליד ערעורים וסכסוכים עוקבים.
(ג) פסיכולוגיה! חשוב לא פחות לזכור, כי הליך הבוררות מבוסס גם על היבט פסיכולוגי: הצדדים מבקשים להישיר מבט אל הבורר ואל הצד שכנגד. הם רוצים שיקשיבו לסיפור שיש להם לספר. בוררים שנותנים לצדדים את יומם בהליך הבוררות, מחזקים את תחושת הביטחון של בעלי הדין בבורר ובהליך, ופסק הבוררות יצא אף הוא מחוזק.
(ד) יעילות! לא למותר לקבוע בתחילת הבוררות את מסגרת הדיון, באופן שיבטיח יישום כללים שוויוניים והוגנים כלפי שני הצדדים. ראוי לקבוע מראש סדרת ישיבות, על מנת לשריין זמן ביומני הצדדים ולמנוע בהמשך קשיי תיאום. ניתן גם להקציב לכל צד “קופת שעות”, שאותה הוא יוכל לנצל כהבנתו להבאת ראיות ולהשמעת חקירות נגדיות. במהלך הבוררות, ראוי לנמק החלטות דיוניות, על מנת להבטיח הבנה ושיתוף פעולה של הצדדים. העדים צריכים למסור עדות בבוררות לאחר שהוזהרו שעליהם לאמר את האמת. כך גם ראוי לאפשר לעורכי הדין למצות את חקירותיהם הנגדיות בטרם יפנה הבורר שאלות משלו אל העדים. באמצעות שכל ישר וניסיון שיפוטי, הבוררות והבוררים יובילו את אניית הבוררות בבטחה אל היעד הנכסף של סיום הסכסוך.
* הכותבת היא שופטת בדימוס, בוררות ומגשרת במשכן לבוררות ולפתרון סכסוכים בתל-אביב.
[1] שאלה זו התעוררה בת.א. (חי’) 206/05, החלטה מיום 15.6.2005.
[2] סעיף ח’ לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, התשכ”ח-1968.
[3] סעיפים 14-13 לחוק הבוררות, התשכ”ח-1968.
[4] סעיף יב’ לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, התשכ”ח-1968.
[5] סעיף 2 לחוק הבוררות, התשכ”ח-1968, קובע כי “רואים הסכם בוררות כמכיל את ההוראות שבתוספת הראשונה ככל שהן נוגעות לענין, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם”.
[6] שאלה זו התעוררה בהפ”ב (י-ם) 7300/08, החלטה מיום 5.11.2014.
[7] ראו למשל: הפ”ב (מרכז) 45009-09-13, החלטה מיום 19.8.2014.
[8] ראו למשל: רע”א 3355/11, החלטה מיום 22.12.2012.
[9] ראו למשל: רע”א 6327/12, החלטה מיום 1.9.2013.
[10] סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ”ח-1968.
לא אחת קורה, שיחסים בין שותפים עולים על שרטון וממשיכים להידרדר, עד כדי פגיעה בניהול התקין של העסק המשותף. לעיתים אלו אותם חברים טובים שהתחילו את העסק המשותף במוסך של ההורים ובנו חברה לתפארת, שהגיעו עם השנים למצבים קיצוניים של חוסר אמון, חשדנות ואף איבה. עד כדי כך שמפעל חייהם עלול לקרוס. מטרתו של מאמר […]
בוררות היא מסגרת דיונית פרטית לבירור סכסוך אזרחי בין שני צדדים שהסמיכו צד שלישי להכריע בסכסוך שנתגלע ביניהם או שיתגלע ביניהם בעתיד. כל אדם בוגר שהצדדים הסמיכו אותו להכריע בסכסוך, רשאי לשמש כבורר בסכסוך שביניהם, אף כי לרוב נוהגים צדדים למנות שופט בדימוס או עורך דין כבורר. הלכה למעשה, הבורר הוא בבחינת “שופט פרטי”[1] שהסמכויות […]
בעלי דין, מגשרים ובוררים, הרגילים לנהל מפגשים פרונטאליים, מוצאים עצמם “נפגשים” בעולם וירטואלי, בו המגע והשמע עוברים “מיסוך”. הצדדים רואים אחד את השני, אבל אינם יכולים ליצור קשר עין, לטפוח על השכם או ללחוץ יד, לשדר מסרים פיזיים לצד השני, לשלוח פתק לעורך הדין או להביע עמדה בהרמת גבה או משיכת כתף. הדבר מחייב את […]
נקודות המבט של הצדדים ושל הציבור בשנים האחרונות הולכת וגוברת המגמה של העברת סכסוכים אזרחיים להליכים של גישור או בוררות. הדבר מעורר דיון בשאלות של הצדקה ותועלת לצדדים ולציבור. שיקולי הצדדים כמה מהיתרונות של העברת סכסוך לבוררות או גישור הם: בחירת המותב (האדם או האנשים שלידיהם מועבר הסכסוך) המאפשרת התאמת האדם למקרה במישור המומחיות והניסיון; […]
בין אם אתה עורך דין בתחום המסחרי, בין אם את אשת עסקים, בעלת תפקיד בכיר החותמת על חוזים מטעם המדינה ורשויותיה, יזם נדל”ן, או בעל תואר או תפקיד אחר הכולל ניסוח או חתימה על חוזים מסחריים, לא פעם נתקלתם בוודאי בסעיף בוררות. כן, כן, אותו סעיף “טכני” שנמצא אי שם בסוף ההסכם, בין סעיף ה”שונות” […]